שיטת הדירוג

הסבר על שיטת הניקוד והרמות:

שיטת הדירוג:

כל שחקן מתחיל עם דירוג התחלתי של 1500 נק’.
הדירוג משתנה עם כל ניצחון או הפסד, תלוי ברמת השחקן אותו שיחקתם. ניצחון על שחקנים חלשים מכם יתן לכם מעט ניקוד ועל ניצחון שחקן חזק מכם תקבלו ניקוד  גבוה יותר.
ניתן לקרוא על פירוט השיטה בתחתית העמוד.

הסבר על הרמות :

רמה 10- שחקן זה רק התחיל לשחק טניס ועוד לא פיתח מיומנות או טכניקה

רמה-9 שחקן זה משחק כמה חודשים. יכול להגיש סרב ולהחזיר חבטות כף יד בקצב איטי.

רמה 8 שחקן זה יכול לכוון כדור לצדדים ולשמור על ראלי בצורה סבירה אך ללא טכניקת משחק

רמה-7 שחקן זה יציב יחסית במשחק עם כדורים בקצב נמוך – עדיין לא יציב בכל סוגי החבטות ולא קיים שליטה בסרב משחק שנה לפחות

רמה 6 . שחקן זה מציג שליטה טובה בכל סוגי החבטות מתאמן מעל שנה מבין עבודת רגליים יכולת שליטה בסרב

שולט בעוצמות הכדור בעל טכניקה סבירה ויכול לשמור ראלי בצורה טובה כולל זוויות וספין.

רמה 5 שחקן זה מתאמן מעל שנתיים לפחות ולוקח שיעורים עם מאמן , יציב בכול סוגי החבטות ושולט במשחק רשת ברמה גבוהה

שחקן זה שולט בכדור ויודע לחבוט כדורי עומק עם עוצמה ,כדורי דרופ שוט , וולי, לוב והגשות סרב בעלות עוצמה
רמה 4 שחקן זה משחק מספר שנים ולמד טניס בצעירותו עם מאמן ובעל טכניקה גבוהה , יכול להשתמש בכח וסיבוביות (ספין) ומסוגל לעמוד בקצב משחק מהיר. משתמש בעבודת רגליים טובה ושולט בכל סוגי החבטות.

יכול לשנות את תוכנית המשחק שלו בהתאם ליריב ומסוגל להכות סרב ראשון בעוצמה וסרב שני בספין.\ קיק.

רמה 3 שחקן זה משחק שנים רבות ולמד מספר שנים בבית ספר לטניס , השתלב בתחרויות מגיל צעיר ( פיוצ’ר)  ואף היה בעל דרוג ארצי , שחקן זה שולט בכל החבטות ובעל יכולת טובה לצפות מראש את מהלך המשחק

שחקן זה יכול בקלות לבנות לעצמו את הנקודה ואף לשלוט בקצב המשחק וליצור ווינרים בקלות ובעוצמה רבה .

שחקן זה משתתף בתחרויות ארציות\ לאומיות\דרג א’ של האיגוד .

רמה 2 שחקן זה הינו בעל דירוג עולמי ATP ומחזיק בניקוד בין לאומי המוכר בITF  משתתף בסבב בין לאומי ומדורג או היה מדורג בעולם.

רמה 1 שחקן זה הינו בעל דירוג עולמי ATP ומחזיק בניקוד בין לאומי המוכר בITF  משתתף בסבב בין לאומי ומדורג או היה מדורג בעולם טופ 50

 

מד כושר הוא שיטה מקובלת לדירוג של שחקנים, המבוססת על מודל סטטיסטי פשוט ויציב, והמנוהלת על ידי התאחדות העולמית (פיד”ה). לפי שיטה זו, לכל שחקן פעיל יש דירוג מספרי, המעודכן באופן קבוע לפי הניצחונות וההפסדים שלו במשחקים תחרותיים, באופן הלוקח בחשבון גם את רמתם של היריבים שמולם שיחק: ניצחון נגד שחקן חזק מקנה יותר נקודות מניצחון נגד שחקן חלש ממנו.

ציון מד הכושר אמור לשקף את יכולתו של השחקן בדרך של חיזוי התוצאות שלו, ולענות על השאלה כיצד צפוי להסתיים דו-קרב בין שני שחקנים, אף אם מעולם לא שיחקו זה כנגד זה. הסולם הוא לוגריתמי – שחקנים בעלי ציוני מד כושר \ R_1 ו- \ R_2 אמורים (בתוחלת) לחלק ביניהם את הנקודות במשחק ביחס של \ 10^{R_1/400} ל-\ 10^{R_2/400}[1]. לדוגמה, דו-קרב בן 11 משחקים בין שני שחקנים שהפרש מד הכושר שלהם 400 נקודות, אמור (בתוחלת) להסתיים בתוצאה 10:1, ואילו הפרש של 32 נקודות אמור (שוב, בתוחלת) להסתיים בתוצאה של 6:5.

את השיטה פיתח הפיזיקאי והשחמטאי ארפד אלו בשנות ה-50 של המאה העשרים, והיא אומצה על ידי פיד”ה, לאחר שינויים והתאמות, ב-1970. השיטה משמשת לדירוג שחקנים וקבוצות בכמה ענפי ספורט שונים.